המאבק התמידי על החיך של הילדים שלי, מתיש אותי.
״נו תנסי את זה״
״נו תטעם מזה״
״אם לא ניסית איך את יודעת שאת לא אוהבת?״
ועוד שלל פנינים שהבטחתי לעצמי לא להשתמש בהן. זה חזק ממני.
כמו בסיטואציות אחרות עם הילדים, הבנתי כאשר אני חושבת מחוץ לקופסא, אני מצליחה איתם ברוב המקומות בהם הובסתי לפני.
כך קרה עם מלחיות הקסם האלו.
השאיפה שלי הייתה לחשוף את הילדים ואת החיך הסלקטיבי שלהם, לטעמים חדשים בדרך ״על הדרך״.
ואכן, ברגע שהמלחיות הונחו על השולחן, הן הפכו לאטרקציה של הארוחה וכולם היו חייבים לנסות את כל הטעמים.
----
מהיום אין יותר ״תעביר לי את המלח״ אלא:
״תעביר לי את שילגיה זרעי צ׳יה״ או:
״תעביר לי את טום צ׳ילי מתוק״ (בבקשה)
בימים הראשונים מספר מנות הושלכו לפח, כי תאמינו לי, כל הטעמים האלו ביחד זה לא להיט. אבל חלק מהכיף זה לפזר, לערבב ולנסות. כך כל החושים משתתפים בחגיגה.
זה בהחלט שווה את המאמץ והטרחה - בשביל הרגע הזה שהגדולה שלי מפזרת בכיף על הסלט שלה זרעי (שילגיה) צ׳יה. לפני עידן המלחיות, כשהצעתי/חפרתי לה לנסות את הדבר הבריא הזה, נתקלתי בתשובה חד משמעית: ״איכס! נראה לך שאפזר את הנמלים האלה באוכל שלי???״
אז איך אומרים? יש תמורה בעד האגרה!
----
תבלינים נבחרים ממדף התבלינים שלי, לפני שעברו לגירסה המחוייכת.
----
ההתלבטות הייתה קשה מי מהחברים יבחרו למשימה...
----
בחרו מגוון תבלינים - מתוקים, מלוחים, חריפים, הכל הולך. אפשר כל כמה זמן להחליף.
השתמשתי במלחיות ה70׳ז הפשוטות אך המושלמות האלו
והמיניטורות נבחרו מאוסף מבית הבובות שלי. אפשר להשתמש בבובות מביצי קינדר.
----
מלחיות ומניאטורות זה כל הסיפור.
----
הרחבתי בעדינות את החורים בעזרת בורג, בשביל תבלינים גסים יותר, כמו צ׳ילי.
----
הדביקו בעזרת דבק 3 שניות את המיניאטורות לבסיס.
----
נא להתפקד
----
מלאו את המלחיות בתבלינים שבחרתם
----